בראשית שנת 2014 עברה השליטה בחברת “וילי פוד” מידיהם של צבי ויליגר (צביקה ויליגר) ואחיו יוסי לידי אלכסנדר גרנובסקי, וזאת באמצעות חברת “אמבלייז” שברשותו. תמורת המניות (כ-60% מסך המניות של החברה) קיבלו האחים ויליגר קרוב ל-270 מיליון ש”ח – סכום שלא רק הפך אותם לאמידים אלא הפנה כלפיהם זרקור רב עוצמה והפך את “וילי פוד” לשחקנית עוד יותר בולטת בשוק המזון בישראל.

כיצד נתגבשה העסקה?> ב-2012 ניסה אלכסנדר גרנובסקי לגבש קבוצת אנשי עסקים שיסייעו לידידו נוחי דנקנר לשמור בידיו את IDB, הקונצרן שהקים ושנקלע לחובות משמעותיים עקב שורת החלטות שגויות. בין אנשי העסקים שהתגייסו למען דנקנר היו צבי ויליגר (צביקה ויליגר) ואחיו יוסי, שהכירו את הטייקון שמעמדו החל להתערער במסגרת שיתופי הפעולה בין “וילי פוד” ל”שופרסל” (אחד העסקים הבולטים של IDB).

בסופו של מהלך, מחזיקי אגרות החוב של אי די בי החליטו להדיחו, אולם הקשר בין גרנובסקי לאחים ויליגר נשמר ואיש העסקים האוקראיני החליט ללכת בכל הכוח על רכישת “וילי פוד” שלהם – בעיקר כדי לשזור את היבואנית המצליחה בעסקיו בחו”ל.

מתווה המכירה

העסקה עליה חתמו יוסי וצבי ויליגר (צביקה ויליגר) – שאגב, סירבו ללא מעט הצעות רכישה במשך השנים – נחשבת ע”י רוב אנשי המקצוע כמי שמיטיבה בעיקר איתם ועם “וילי פוד”, אם כי מן הסתם גם אלכסנדר גרנובסקי ידע מה הוא עושה כשהציע עבור יבואנית המזון המצליחה סכום ששיקף שווי שוק של קרוב ל-30% מעל השווי שלה בבורסה. הסכום שעבר לידיהם של האחים ויליגר היה 268 מיליון ש”ח, וזאת תמורת 58% מהמניות, ובנוסף רכשו “אמבלייז” וגרנובסקי עוד מניות מהציבור הרחב, כשבשורה התחתונה עפ”י עסקה זו שוויה של “וילי פוד” הוא פחות או יותר 450 מיליון ש”ח.

בנוסף נקבע בהסכם המכירה כי צבי ויליגר (צביקה ויליגר) יישאר בתפקידו וימשיך לכהן כיו”ר הדירקטוריון ואילו יוסי ויליגר יישאר על כיסא נשיא “וילי פוד”, וכי דמי הניהול של השניים יישארו על כנם – וזאת למשך לפחות 3 שנים ועל מנת שהשניים, שהפכו את החברה למה שהיא, ימשיכו להוביל אותה להישגים מרשימים. האחים ויליגר התחייבו בתמורה לא להתחרות בחברה שייסדו גם בתום העסקתם ב”וילי פוד”, כשפרק הזמן בו הם מחויבים לכך הוא 6 שנים (מיום החתימה על ההסכם). עבור כל שנה של אי תחרות יקבלו האחים 1.5 מיליון ש”ח כ”א.

המטרות של גרנובסקי והעתיד של “וילי פוד” => למחיר הגבוה ששילמה “אמבלייז” עבור “וילי פוד” – כאמור כ-30% מעל שוויה בבורסה – היו שני גורמים עיקריים: האחד, היכולות המרשימות של האחים ויליגר כפי שנחשפו לעיני גרנובסקי במהלך הניסיון להציל את דנקנר מאיבוד מפעל חייו, והשני, הרצון להתרחב אל תחום המזון הכשר בארה”ב ולהפוך בשוק ענקי זה לשחקן משמעותי.

ל”וילי פוד”, כמי שעוסקת ביבוא מזון מזה למעלה מ-20 שנה, ניסיון רחב היקף וקשרים יקרי ערך עם יצרנים איכותיים מכל רחבי העולם, כשהחושים החדים של צבי ויליגר (צביקה ויליגר) והניהול השוטף של יוסי ויליגר מאפשרים לחברה לאתר הזדמנויות טובות ומוצרים ברמה גבוהה ומחיר נמוך – את כל אלה מתעתד גרנובסקי “לנצל” לטובת הצעת מזון כשר איכותי במחיר תחרותי לאמריקאים הרבים שחפצים בכך, וכדאי לדעת שלא רק יהודים מעדיפים מזון כשר אלא גם אמריקאים המקפידים על תזונה נכונה, שכן התווית “כשר” הפכה זה מכבר מזוהה עם בריאות.